גזר דין בתיק ת"פ 34813-09-11

א.        פתח דבר

1.        הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.        הכרעת הדין הינה מפורטת, אך ב"קליפת אגוז" יצוין כי בתאריך 16.11.09 נדרש הנאשם לבצע תיקוני עבודות אלומיניום באתר בנייה שברחוב סירקין שבגבעתיים. כשהלין על כך בפני באסל חליליה (להלן: " המתלונן") הוא הושתק על-ידו בגסות, ועל כן עזב הנאשם בחרון אף את המשרד באתר הבניה.

כשהבחין הנאשם שהמתלונן יוצא מהמשרד הוא נטל מריכבו מברג, ודקר את המתלונן בכוח במברג במותן שמאל וברגלו באופן שהדקירה חדרה את גבו של המתלונן וגרמה לו לקרע בטחול, כמו-כן, נפצע המתלונן בירך שמאל.

           המתלונן אושפז בבית חולים ונותח.

3.        הנאשם לא שב לביתו ביום האירוע, התעלם מזימונו לחקירת משטרה, והוצא נגדו צו מעצר. הוא נעצר באקראי לאחר כשמונה חודשים בעת שהיה מעורב בתאונת דרכים בתאריך 21.06.10.

           הנאשם הכחיש במשטרה ובביהמ"ש את ביצוע המעשה המיוחס לו, וזאת על אף ביקור של אביו בבית המתלונן לצרכי "סולחה", ועל אף התנצלות אותה השמיע הנאשם בעצמו באוזני המתלונן בעת שנפגשו בחנות ירקות במקום מגוריהם המשותף - הישוב זמר-אבתן.

                        לאור כפירתו בעובדות כתב האישום נשמעו ראיות בתיק דנן.

ב.         טיעוני ב"כ הצדדים

4.        ב"כ המאשימה עתר לביהמ"ש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, וזאת בטווח מתחם הענישה הראוי, שלדעתו הוא בין 5.5 שנים ל-9 שנים.

ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, וכן את עברו הפלילי של הנאשם הכולל עבירה בעלת מאפיינים דומים: דקירת אדם בחפץ חד על רקע ויכוח מילולי.

עוד הוסיף וציין ב"כ המאשימה, כי רק בשל מזל לא נגרם נזק חמור שבעתיים למתלונן.

עוד לדבריו, הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו.

5.         במסגרת הראיות לעונש מטעם התביעה הוגשה לביהמ"ש הצהרת נפגע עבירה ( ת/38) ולפיה, המתלונן סבל מכאבים עזים וכן מטראומה נפשית. בנוסף, הוא היה מאושפז בבית חולים במשך 4 ימים, וכן שהה בחופשת מחלה ארבעה שבועות. מהתעודה הרפואית אף עלה כי ביום האירוע כשהובא לבית החולים צנח המתלונן בפתח חדר המיון הכירורגי.

6.         ב"כ הנאשם עתר לביהמ"ש להתחשב בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, בציינו כי עפ"י הנטען בכתב האישום, העבירה בוצעה בתאריך 16.11.09, אך כתב האישום הוגש רק בחלוף כשנתיים ימים - בתאריך 18.09.11. הוא אישר כי אכן היו בקשות דחייה מטעם ההגנה, אך לטענתו לא היה מדובר בבקשות סרק אלא בקשות שחלקן נבע מסיבות אמיתיות אישיות שלו.

            באשר לנסיבות ביצוע העבירה, הדגיש הסנגור כי הנאשם לא הגיע למקום האירוע כשהוא מצויד בכלי נשק או סכין כמו בפסקי הדין בהם דנו בתופעת "תרבות הסכין", אלא הוא הגיב להתגרותו של המתלונן ועשה שימוש לא ראוי בחפץ שהיה בריכבו - מברג.

7.         עוד ציין ב"כ הנאשם לקולת העונש, כי הנאשם ויתר בזמנו על הטענה שלא נשלחה לו הודעת שימוע בטרם הגשת כתב האישום. אליבא דסנגור, הויתור שלו דאז אמור להוות נסיבה מקלה לעונש.

            עוד לטענתו, הנזקים עליהם מצביע המתלונן היום הינם מופרזים. על אף זאת, הנאשם מביע נכונות לפצות את המתלונן בסכום סביר שתהיה לו יכולת כלכלית לשלמו.

8.        ממסמכים שהוגשו ע"י ההגנה עולה, כי הנאשם הינו בן למשפחה מכובדת בישוב זמר.